Shabbath
Daf 5a
רִבִּי יוּסֵי בָעֵי. אִילּוּ מִגְדָּל הָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת גָּבוֹהַּ כַּמָּה. שֶׁמָּא אֵינוֹ מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכוֹ לַבַּיִת וּמִן הַבַּיִת לְתוֹכוֹ. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהָיָה מְרַבֵּעַ לָהֶן אֶת הָרוּחוֹת אֲנָן קַייָמִין. נִיחָא כְמָאן דְּאָמַר. בָּאַמַּת שִׁשָּׁה. 5a בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בָּאַמַּת חֲמִשָּׁה. וָאָרוֹן לָאו שִׁבְעָה טְפָחִים וּמֶחֱצָה הוּא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק. חַד יְלִיף לָהּ מִן אָרוֹן. וְחוֹרָנָה יְלִיף לָהּ מִן הָעֲגָלוֹת. וְלָא יָֽדְעִין מָאן יְלִיף לָהּ מִן אָרוֹן וּמָאן יְלִיף לָהּ מִן עֲגָלוֹת. מִסְתַּבְּרָה דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי יְלִיפִין לָהּ מִן אָרוֹן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרִין. וְכַפּוֹרֶת טֶפַח. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק יְלִיף לָהּ מִן הָעֲגָלוֹת. רִבִּי זְעִירָא בָעֵי. מְנַיִין לָעֲגָלוֹת שֶׁהֵן גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וַאֲפִילוּ תֹאמַר גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. וְלֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי נְחֶמְיָה. צָב כְּמִין קַמָרֳסְטָא הָיוּ. אִילּוּ חוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה. שֶׁמָּא אֵינוֹ אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהָיוּ מוֹשִׁיטִין אֶת הַקְּרָשִׁים מִזּוֹ לָזוֹ תְּרוּטוֹת הָיוּ.
Traduction
R. Yossé demanda comment il se peut que l’on déduise de l’arche la distinction des domaines? S’il y avait dans la maison une tour, fut-elle très haute, serait-elle distincte et ne pourrait-on pas en emporter des objets dans la maison, ou à l’inverse? Pour l’arche, c’est différent, parce que l’on a commencé par la placer sur la voie publique au moment de chercher les 4 points cardinaux pour fixer le camp. Cette déduction est juste après celui qui admet que toutes les coudées énoncées pour le sanctuaire ont 6 palmes (ce qui fait pour l’arche 9); mais, d’après celui qui admet seulement pour la coudée 5 palmes, l’arche qui mesurait une coudée et demie n’aurait eu que 7 palmes et demi (et non 9)? R. Jacob b. Aha répond que R. Yanaï et R. Simon b. Yoçadaq diffèrent d’avis à ce sujet: l’un déduit le chiffre de 10 palmes de l’arche; l’autre le déduit des chariots (ci-après). Il faut croire que c’est R. Yanaï qui tire la déduction de l’arche, puisque c’est aussi lui qui dit d’ajouter la hauteur d’un palme du propitiatoire à celle de l’arche (9+1=10); et c’est R. Simon qui a recours à l’autre déduction. R. Zeira demanda: d’où sait-on que les chariots avaient une hauteur de 10 palmes? D’ailleurs, répliqua R. Yossa, en admettant même qu’ils avaient 10 palmes en hauteur, comment conclure de là à une distinction des domaines? R. Néhémie n’a-t-il pas enseigné qu’ils étaient couverts en forme de boite percée (20)''Selon Schönhak, à ce mot, le terme employé ici dérive par corruption de kamara dans le sens de voûté, couvert, comme on le retrouve au Midrash Rabba sur l'Exode sect. 12; Sifri, section nassô, ch. 44; Midrash Hazith, Ct 6, 4.''; or, s’il existait une cavité sur la voie publique, fut-elle haute de 10 palmes et large de 4? il est certain que l’on pourrait y porter des objets de la voie publique, et vice versa. C’est qu’au moment de passer les poutres d’un chariot à l’autre, les couvercles étaient levés qurhte, en dehors.
Pnei Moshe non traduit
ר' יוסי בעי. על הא דיליף מהארון וכפרת דמעתה אלו מגדל שהיה עומד בתוך הבית וגבוה כמה שמא תאמר שאינו מותר להשתמש מתוכו לבית ומהבית לתוכו דרשות בפ''ע הוא בתמיה דהא מכיון דילפית מהארון שהיה במשכן א''כ וכי נימא נמי במגדל העומד בתוך הבית כן:
אלא בשעה שהיה מרבע להן את הרוחות אנן קיימין. כלומר אלא דבלאו הכי אין לנו ללמוד מהכתוב הזה על פני הכפרת כלום דלאו ללמדינו מדת קומת הכפרת בא אלא משום דכתיב ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים ולהורות בענין הזאות מרבוע הרוחות הוא בא שמזה אחת למעלה וזהו על פני הכפרת קדמה ושבע למטה וכדמפרש במתני' בפ''ה דיומא כמצליף ובענין זה אנן מפרשין להכתוב הזה ולא מצינו ללמוד משם מדת קומת הכפרת:
ניחא. השתא מהדר לעיל דאף למאי דיליף מארון וכפרת הניחא למ''ד בפי''ז דכלים דכל אמות שהיו במקדש באמת בת ששה טפחים הן ברם כמ''ד באמת בת חמשה הן א''כ לדידיה וארון לאו שבעה טפחים ומחצה הוא דאמה וחצי קומתו כתיב ולא מצית למילף גבוה עשרה מהארון וכפרת:
חד יליף לה מן ארון. דס''ל כמ''ד באמת בת ששה ואידך דס''ל כמ''ד בת חמשה יליף מן עגלות שהיו במשכן ולקמן בעי מנין שהן גבוהות עשרה:
ולא ידעין. אנחנו מאן יליף לה מן ארון וכו' אלא דמסתברא דבית ר' ינאי הן דילפין לה מן ארון דבית ר' ינאי מתרצין לעיל דעם הכפרת טפח היא חשבון העשרה דילפינן מהארון:
ר' זעירא בעי. על הילפותא מהעגלות דמנין שהיו גבוהות עשרה הא אינו מפורש לנו מן הכתוב:
אמר ר' יוסי ואפילו תאמר שהן גבוהות עשרה. דהכי גמירי לה מ''מ קשיא היכי ילפינן מינייהו דגבוה עשרה ורחב ארבעה רשות בפני עצמו מיקרי דהא ולא כן תני ר' נחמי' עגלות צב כתיב מלמד שהיו מכוסין כד''א בצבים ובפרדים וכמין קמרסטא היו ולשון המשנה בפט''ז דכלים הוא כסוי קמטרא טהור והוא כעין תיבה העשויה לשמירת הבגדים והא אנן ממה דהוה במשכן הוא דילפינן וא''כ בעגלות כאלו דרך פתחיהן היו משתמשין בהן ולא מצית למילף מינייהו אלא דין החור בכותל שהוא סמוך לר''ה כדמסיק ואזיל להקושיא:
אילו חור בר''ה וכו' שמא אינו אסור להשתמש מתוכו לר''ה ומר''ה לתוכו. כלומר דודאי אסור הוא דבחור כה''ג שהוא בכותל הסמוך לר''ה כ''ע מודים שאסור להשתמש מתוכו לר''ה וכגון זה הוא דמצינו למילף מהעגלות שהיו משתמשין מפתחן והן גבוהות עשרה ורחבן ד' והוי כעין חור בר''ה כמו כן אבל אכתי היאך ילפינן משם לדבר העומד בר''ה גבוה עשרה ורחב ארבעה שאסור להשתמש מעל גביו לר''ה ומר''ה לעל גביו דהא כעין זה לא היו משתמשין בהן ולא הוה במשכן:
אלא וכו'. כלו' אלא אימא הכי שבשעה שהיו מושיטין את הקרשים מזו לזו לסדר עליהן תרוטות היו פתוחות למעלה לפי ארכן ורחבן כדי שיכולין לסדרן יפה והשתא אם היו גבוהות עשרה שפיר הוא דילפינן מהעגלות לדבר גבוה עשרה ורחב ד' בר''ה שאסור להשתמש מעל גבו לר''ה ומר''ה לעל גבו דהכי הוה במשכן:
תרוטות. מלשון המשנה דפ''ב דמדות ולא היו תרוטות אלא מוקפות:
שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם חִזְקִיָּה רַבָּנִן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִשֵּׁם שְׁנַיִם שֶׁעָשׂוּ מְלָאכָה אַחַת. רַב שָׁאַל לְרִבִּי. נָתַן לוֹ אֶחָד חֲבִילָה עַל כְּתֵיפוֹ וְשָׁכַח וְהוֹצִיאָהּ. בְּמַחְזוֹרָא תִּנְייָנָא. אָמַר לֵיהּ. חַייָב. שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה לְאוֹתָהּ. סָבַר רִבִּי. כֵּיוָן שֶׁעָקַר אֶת רַגְלָיו כְּמוֹ שֶׁעָקַר אֶת הַחֵפֶץ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי. הָיָה עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְזָרַק וְקִידֵּם וּקְלָטָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד מָהוּ. וְלֹא רִבִּי הוּא. דְּרִבִּי עֲבַד אֲוֵיר מְחִיצוֹת כְּמַמָּשָׁן. לֹא צוֹרְכָא דְלֹא הָיָה עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְזָרַק וְקִידֵּם וּקְלָטָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים מָהוּ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. רִבִּי פּוֹטֵר עַד שָׁעָה שֶׁתָּנוּחַ.
Traduction
Tous deux sont dispensés des peines'', dit notre Mishna. R. Jacob b. Aha dit au nom de Hiskia, ou les rabbins au nom de R. Yohanan, que ce travail n’est pas condamnable, parce qu’il a été fait par deux. Rav demanda à Rabbi: si quelqu’un vous met une charge sur le dos et que, par oubli, on la transporta au dehors, est-il coupable? Lorsque, dans une seconde étude Rabbi revint à ce sujet, il dit à Rav que ce cas est condamnable, parce qu’il ne ressemble pas à celui du travail accompli par 2 personnes, Rabbi supposant que le déplacement personnel équivaut ici au transport. Selon l’avis de Rabbi, lorsqu’en se trouvant sur la voie publique on jette un objet et qu’on le rattrape au-dessus de l’air de la propriété privée, est-il considéré comme tombé (et entraînant le délit), ou non? Certes, puisque c’est Rabbi qui considère l’air d’un enclos comme rempli (ou dépôt fictif). Ce n’est pas sur ce cas que porte la question, mais sur le suivant: lorsqu’en se trouvant sur la voie publique un jette un objet et qu’en sautant on le rattrape aussitôt sur la même voie, quelle sera la règle? On trouve que, selon Rabbi, il y a dispense jusqu’à ce que l’objet jeté ait reposé dans un autre domaine.
Pnei Moshe non traduit
שניהם פטורין. קתני במתני' בבבות דהסיפא ומפרש ר' יעקב בשם ר' יוחנן משום דזה כשנים שעשו מלאכה אחת וכדפרישית במתני':
נתן לו אחר חבילה. של איזה משאוי על כתיפו והוא ברה''י ושכח והוציאה דאיהו לא עביד עקירת החפץ אלא עקירת הגוף מהו:
במחזרה תניינא. במהדורא בתרא של רבי השיב וא''ל שהוא חייב:
שאינו דומה לאותה. ששנינו שאם נתן הבע''ה לתוך ידו של העני הפשוטה לפנים והוציא שניהן פטורין וכדמפרש הש''ס לטעמיה:
סבר רבי כיון שעקר את רגלו כמו שעקר את החפץ. דעקירת גופו מרה''י כעקירת חפץ ממקומו דמי אבל ידו דמתני' בתר גופא גריר והוי כהאי רשות שהוא עומד בתוכו:
על דעתיה דרבי. ובעי הש''ס אליבא דרבי דס''ל לענין עקירה אמרי' עקירת גופו כעקירת חפץ הוא אם לענין הנחה נמי נימא הכי וכגון שהיה עומד בר''ה וזרק נגד הרה''י וקידם היא וקלט לרה''י כלומר שקלט את החפץ מהכותל שהוא לרה''י שיונח שם מהו אם מחשבינן להא כהנחה ברה''י:
ולא רבי הוא. ומתמה הש''ס על השואל וכי לא אליבא דרבי אתה שואל והא רבי עביד אויר מחיצות כממשן כדאמרינן לעיל גבי היה עומד בר''ה וקלט גשמים מאויר מחיצות והכא נמי מכיון שזה קלט החפץ מאויר מחיצה של רה''י הרי זה כהנחה ברה''י ממש:
לא צורכה דלא וכו'. כלומר ולא צריכה להבעיא אלא בכה''ג שאם היה עומד ברה''י וזרק ורץ לר''ה וקידם וקילטה שם מהו מי אמרי' דהנחה זו כמו הנחה בר''ה וחייב:
אשכח תני. בברייתא בהדיא דרבי פוטר בזה עד שתניח מאליה בר''ה דהנחה כזו מחמת שקידם וקילט לתוך ידו לאו הנחה בר''ה היא:
אָמַר רִבִּי אָבוּן. רִבִּי וּבֶן עַזַּאי וְרִבִּי עֲקִיבָה שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. רִבִּי עֲבַד אֲוֵיר מְחִיצוֹת כְּמַמָּשָׁן. בֶּן עַזַּאי עֲבַד אֲוֵיר כַּרְמְלִית כְּמַמָּשָׁהּ. רִבִּי עֲקִיבָה עֲבַד אֲוֵיר רְשׁוּת הָרַבִּים כְּמַמָּשָׁהּ.
Traduction
R. Abin dit: les 3 opinions exprimées par Rabbi (21)Il est interdit de jeter un objet de la voie publique sur le même domaine, en passant par une maison privée., Ben-Azaï (22)Il permet de jeter d'une maison privée sur la voie publique en passant par un intermédiaire. et R. aqiba (23)Il défend de jeter d'une propriété privée à l'autre, en traversant la rue. sont conformes; Rabbi considère l’air se trouvant au-dessus d’un enclos comme plein (et ce qui le traverse a là un repos fictif); Ben-Azaï considère de même l’air d’une place intermédiaire; enfin, R. aqiba attache une égale valeur à l’air de la voie publique.
Pnei Moshe non traduit
שלשתן אמרו דבר אחד. לענין דאויר הרשות כרשות עצמה דמי:
רבי וכו'. הא דאמרן:
בן עזאי וכו'. כדלעיל להאי מ''ד דבזורק דרך כרמלית פליגי בן עזאי ורבנן:
ר''ע עביד אויר ר''ה כממשה. כהאי דתנינן בריש הזורק מרה''י לרה''י ור''ה באמצע ר''ע מחייב וחכמים פוטרין:
Shabbath
Daf 5b
אַרְבַּע רְשׁוּיוֹת לַשַּׁבָּת. רְשׁוּת הַיָּחִיד רְשׁוּת הָרַבִּים וְכַרְמְלִית וּמְבוּאוֹת שֶׁאֵינָן מְפוּלָשִׁין. וְאֵי זֶהוּ רְשׁוּת הַיָּחִיד. חָרִיץ שֶׁהוּא עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה. וְגָדֵר שֶׁהוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה. זוֹ הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה. וְאֵי זֶהוּ רְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה. אִסְטְרַטְייָא וּפַלַטֵּיָא וּמִדְבָּר וּמְבוּאוֹת הַמְפוּלָשִׁין. אֵין מוֹצִיאִין מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא מַכְנִיסִין מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאִם הוֹצִיא אוֹ הִכְנִיס שׁוֹגֵג חַייָב חַטָּאת. מֵזִיד 5b חַייָב כָּרֵת וְנִסְקָל. אֶחָד הַמּוֹצִיא וְאֶחָד הַמַּכְנִיס אֶחָד הַמּוֹשִׁיט וְאֶחָד הַזּוֹרֵק. יָם וּבִקְעָה וְאִיסְטְווָא וְאַסְקוּפָּה וְכַרְמְלִית אֵינָן לֹא רְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאֵין נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בָּהֶן וְאִם נָשָׂא וְנָתַן בָּהֶן פָּטוּר.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
ארבע רשויות לשבת. תוספתא היא בריש מכלתין:
ומבואות שאינן מפולשין. והתם גריס חצר של רבים ומבואות שאינן מפולשין עירבו מותרין לא עירבו אסורין. ולאו מחשבון רשויות הן דהא בין כך ובין כך רה''י הן ולחשבון רשות הד' גריס שם בסיפא אדם עומד על האסקופה נותן לבע''ה ובע''ה נותן לו וזהו מקום פטור כגון דלית בה ד' על ד' דסתם אסקופה רחבה ד' ואינה גבוה עשרה והאי כרמלית היא כדקחשיב לקמן:
אָמַר רַב יוֹסֵף. אַף אֲנָן תַּנִּינָן כּוּלְּהֹן. יָם. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַזּוֹרֵק בַּיָּם אַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר. לֹא סוֹף דָּבָר אַרְבַּע אַמּוֹת בַּיָּם. אֶלָּא אֲפִילוּ זוֹרֵק בְּכָל הַיָּם פָּטוּר. שֶׁכָּל הַיָּם נִקְרָא כַרְמְלִית. בִּקְעָה. דְּתַנִּינָן. הַבִּקְעָה בִּימוֹת הַחַמָּה רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה. וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים רְשׁוּת (הַיָּחִיד) [הָרַבִּים] לְכָאן וּלְכָאן: אִם אוֹמֵר אַתְּ. רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָאן וּלְכָאן. לֹא תְהֵא טְעוּנָה הַקָּפַת כְּלֵי בְהֵמָה. וְתַנִּינָן. הִקִּיפוּהָ בִּכְלֵי בְהֵמָה מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ. אִסְטְווָא. דְּתַנִּינָן. וְכֵן גְּשָׁרִין הַמְפוּלָּשִׁין מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. אַסְקוּפָּה. דְּתַנִּינָן. הַמּוֹצִיא אוֹכְלִין וּנְתָנָן עַל הָאַסְקוּפָּה. בֵּין שֶׁחָזַר וְהוֹצִיאָן בֵּין שֶׁהוֹצִיאָן אַחֵר. פָּטוּר. שֶׁלֹּא עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בְּבַת אֶחָת. הָא אִם עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בְּבַת אֶחָת חַייָב. בֶּן עַזַּאי אוּמֵר. אֲפִילוּ אִם עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בְּבַת אֶחָת פָּטוּר. כַּרְמְלִית. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא. כַּרְמֶל. רַךְ מָלֵא. אֵינוֹ לֹא לַח וְלֹא יָבֵשׁ אָלָּא בֵינוֹנִי. וְהָכָא אֵינָהּ לֹא רְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא רְשׁוּת הַיָּחִיד אֶלָּא כַרְמְלִית. אֵי זוֹ הִיא כַרְמְלִית. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּגוֹן חָנוּתֵיהּ דְּבַר יוּסְטִינֵי. חָצֵר שֶׁלְּרַבִּים וּמְבוּאוֹת שֶׁאֵינָן מְפוּלָשִׁין אִם עִירְבוּ מוּתָּרִין. וְאִם לֹא עִירְבוּ אֲסוּרִין.
Traduction
Il existe, au point de vue shabatique, 4 domaines différents: la propriété particulière, la voie publique, les places intermédiaires entre ces deux, enfin les ruelles sans issue (impasses). On considère comme propriété privée une cavité profonde de 10 palmes sur 4 de large, ou une haie de même grandeur. On appelle vraiment voies publiques les routes (strata), les places bibliques, les endroits déserts, les rues ou passages ouverts. De ces 2 domaines il n’est pas permis de transporter de l’un à l’autre; en cas de fait accompli, si c’est involontaire, on est passible d’un sacrifice de péché; si c’est prémédité, on est passible de la peine du Karet (retranchement) et même de la lapidation (après avertissement), aussi bien pour porter au dehors sur la voie publique, qu’à l’inverse pour apporter de là à l’intérieur d’une maison, soit en tendant l’objet, soit en le jetant. La mer, la plaine, la galerie devant les boutiques (stoa), le seuil de la porte et les lieux intermédiaires de ce genre, ne sont ni de la propriété privée, ni de la voie publique; on ne doit pas, de prime abord, y transporter de côté et d’autre, et en cas de fait accompli ce n’est pas un délit. Nous aussi, dit R. Joseph, nous avons enseigné la même règle pour ces diverses places: pour la mer, il est dit plus loin (11, 4): Ce n’est pas un délit de jeter un objet dans la mer à la distance de 4 coudées, et finalement ce n’est pas seulement permis à cette distance, mais encore dans toute la mer, laquelle est considérée en entier comme un intermédiaire. De la plaine il est dit (34)Suit un passage déjà cité et traduit au (Berakhot 2, 9), fin (t. 1, p. 51-2).: On la considère ensuite comme une propriété privée au point de vue shabatique (en raison du petit nombre de passants) et comme voie publique au point de vue de l’impureté douteuse; en hivers, c’est une propriété privée de toutes parts (où l’on rentre pas à raison des semences), sans que ce soit toutefois une véritable propriété privée, puisque l’on exige que l’instrument aratoire ait été traîné tout autour de la bête de somme, comme l’on a enseigné qu’à cette condition il est permis d’y transporter des objets de côté et d’autre (25)(Eruvin 1, 8).. De la galerie, il est dit (26)Ib. (9, 4). par comparaison: sous le passage formé par la voûte des ponts on peut transporter au jour du Shabat, selon l’avis de R. Juda: les autres sages l’interdisent. Pour le seuil de la porte, il est dit (10, 21): ''Celui qui ayant emporté des comestibles les déposes sur le seuil, soit qu’il les transporte ensuite plus loin lui-même, soit qu’un autre les emporte, n’est pas coupable, parce que le travail n’a pas été accompli d’un coup (27)Suit une ligne de texte, reproduite par erreur de copiste, d'après la citation de ce même faite ci-dessus, et que le commentaire Qorban ' Eda fait effacer.''. Quant à l’emplacement dit Carmelit, R. Hiya enseigne: comme le lmrk est composé (par métathèse) de rk et lm, c.-à-d. ce grain n’est ni vert, ni tout desséché, mais à demi-sec; de même ici, ce mot désigne un espace qui ne forme ni une demeure particulière, ni une voie publique, mais seulement une place libre, qui est égale tantôt à la 1re, tantôt à la 2e. Comme exemple de ces emplacements intermédiaires, R. Yassa au nom de R. Yohanan cite les boutiques de Bar-Justinus, ou une cour commune à plusieurs personnes, ou des impasses. Lorsqu’on les a joints par le lien symbolique de l’eruv, on peut y transporter de l’un à l’autre; au cas contraire, non.
Pnei Moshe non traduit
אף אנן תנינן. במתני' לכולהן דקחשיב בברייתא:
דתנינן תמן. בפ' הזורק וכו' ולא סוף דבר ד' אמות בים אלא אפי' זרק כמה וכמה בכל הים פטור וכו' אלא אמידי דתנינן הזורק ד' אמות בר''ה חייב תני הכי לפטורא בכרמלית:
בקעה. דתנינן בפ''ו דטהרות הבקעה בימות החמה שאין בה זריעה רה''י לשבת דלאו הילוך לרבים הוא דאין רגילין להסתלק מן הדרך ולילך בהשדה:
ור''ה לטומאה. דהא מיהת לאו מקום סתירה הוא שיש בני אדם נכנסין לתוכה וספק טומאה בר''ה טהור דמסוטה גמרי' לה שאינה אלא במקום סתירה:
ובימות הגשמים ר''ה לכאן ולכאן. כלו' דהש''ס גריס הכי בהאי מתני' וכדמסיק ואזיל שאם אתה אומר כהאי גי' דגריס במתני' רה''י לכאן ולכאן קשיא דמעתה לא תהא טעונה הקפת כלי בהמה לא בימות החמה ולא בימות הגשמים ואנן תנינן בפ''ק דעירובין שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בכלי בהמה מטלטלין בתוכה אבל להאי גי' דגריס ר''ה לכאן ולכאן מוקמינן להאי מתני' דעירובין בימות הגשמים ומ''מ לאו ר''ה גמורה היא אלא כרמלית. והא דקרי לה ר''ה לפי שאינה רה''י:
אסטווה דתנינן. בסוף פ' כל גגות וכן גשרים מפולשין וכו' וחכמים אוסרין דדין איצטבא להן והוו כרמלית והיינו דקתני וחכמים אוסרין אבל לא מחייבין:
אסקופה וכו'. כדפרישית לעיל:
כרמלית. מה זה השם תני ר' חייא על שם כרמל דמפרשינן רך ומלא לא לח ולא יבש אלא בינוני וה''נ לא רה''י ולא ר''ה אלא בינוני וזהו כרמלית:
כגון חנותיה דבר יוסטיני. שם אדם אחד ורגל רבים מצויים שם לפיכך אינה רה''י כשאר חנות ור''ה נמי לא הוי דאינו עשוי להילוך רבים ממש:
חצר של רבים וכו'. סיפא דהתוספתא דלעיל הוא:
רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רַב יְהוּדָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חִינְנָא בְשֵׁם רַב חֲנִינָה. סִימְטִיּוֹת שֶׁבֵּין הְעֲמוּדִים נִידוֹנִין כְּכַרְמְלִית. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חִייָה בַּר יְהוּדָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. פִּירְחֵי הָעֲמוּדִים נִידּוֹנִין כְכַרְמְלִית. לָכֵן צְרִיכָה בִּגְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה. חִייָה בְרֵיהּ דְּרַב. כָּל הַמְעַכֵּב דְּרִסָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים נִידוֹנִין כְּכַרְמְלִית. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. אֲפִילוּ קוֹצִין אֲפִילוּ זְכוּכִית. לָכֵן צְרִיכָה בְּשֶׁאֵינָן גְּבוֹהִין שְׁלֹשָׁה.
Traduction
R. Zeira dit au nom de R. Juda ou de R. Hinena: les petits espaces (semita) entre les colonnes des galeries, ou bazars, sont aussi considérés comme intermédiaires. R. Samuel b. Hiya b. Juda au nom de R. Hanina dit: les bases des colonnes (sur lesquelles on s’assoit) sont aussi considérées comme tels; mais ce n’est dit à leur égard que si elles ont au moins 3 palmes de hauteur (au-dessous de là elles sont assimilées au sol). Hiya fils de Rav ajoute: tout ce qui gêne le passage à la voie publique (d’où l’on se détourne par conséquent) est un intermédiaire. Les rabbins de Césarée y comprennent même des haies d’épines, ou des dépôts de verre (que l’on évite également); ceux-ci, par leur nature, sont considérés comme tels, même s’ils ont moins d’une hauteur de 39 palmes.
Pnei Moshe non traduit
סימטיות. כמו סימטא השנויה במקומות הרבה והיא שביל שבין העמודים שהם ברחבה ותולין התגרים בהם להפרקמטיא שלהם נידון ככרמלית:
פירחי העמודים. שעשוין בלמטה שבהן כעין פרחים לנוי:
לכן צריכה בגבוה שלשה. לא צריכה אא''כ הם גבוהין שלשה דכל פחות מג' כארעא סמיכתא היא:
כל המעכב דריסה בר''ה. כל מקום שהוא מעכב את דריסת הרגל בר''ה אין נידונין אלא ככרמלית מפני שאין נוח להילוך לא הויא כר''ה:
אפי' קוצין אפי' זכוכית. שאפשר לדרוס עליהן בסנדלין שעל רגלו אפ''ה מעכבין את הדריסה להדיא הן:
לכן צריכה. להכי היא דאיצטריך לאשמועינן להוא שאפי' אינן גבוהין שלשה לאו כארעא חשיבי הואיל ואין נוח לדרוס עליהן דאי בגבוהין שלשה מאי למימרא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source